עמבה היא הפילגש שלי

חופשות הן דבר נפלא, גם עבור נוסעים וגם עבור שוהים בבית. כשהוחלט בבית שהמלכה האישה ובתי ירדן ממריאות לברצלונה לשבוע של חופשה וגיבוש משפחתי מבורך, שמחתי מאד בשמחתן. אבל לאחר שנפרקו המזוודות אל האספלט הלוהט של טרמינל 3 בנמל התעופה, ולאחר חיבוקים חמים עם הנשים לשבט משפחת דור, מיהרתי הביתה, לשמוח גם בשמחתי.
כל גבר שמח לקבל פתאום בית ללא מרות ונוכחות של המפקדת בשטח. שני הבנים הגדולים בסביבה, מתנהלים בחופשה כמו זומבים הערים כל הלילות וישנים בימים, ואני די חופשי לעשות, למעשה, כל מה שאחפוץ ואיש לא יידע ולא יגלה לעולם.
אז מעל במה זו אני הולך לחשוף את המאהבת שלי מזה שנים רבות, שהשבוע סוף-סוף תוכל לבלות עימי יום ולילה, בשלל צורות שונות של זוגיות ויחסים גלויים, ללא כל חשש שמישהו יגלה מה קורה בשטח. מה שמה של המאהבת אתם שואלים?
ע מ ב ה
עמבה היא לא דמות חושנית שמקורה מעבר לים ונושאת שם אקזוטי. היא למעשה תוצר של פרי המנגו, שבשילוב עם חילבה, חומץ, מלח וכורכום הפך לתוספת הכי מבוקשת בדוכני האוכל המהיר. היא מגיעה לרוב בבקבוקי פלסטיק אדירים, ומשפריצים אותה מאחורי הדוכן אחר כבוד אל תוך מנת השווארמה או כל מאכל אחר הדורש חיזוק מאוד דרמטי ברמת התיבול.
רדיוס מביך של סרחון
אני מאוהב עמוקות בעמבה. מי, מי לא מכיר את התופעה הנפלאה בה שאתה חש את עקצוץ הנוזל האלוהי הזה שהופך כל שניצל אנמי לגסטרונומיה אמיתית? לדעתי זהו הרוטב הטעים ביותר שיש בעולם. כבר בעת כתיבת שורות אלה אני מתכנן לרוץ לסופר המקומי, לרכוש צנצנת של המאכל האלוהי הצהוב-ירקרק הזה. בנוסף, ברור לי שמנת השווארמה הבאה שלי תוטבע בכמויות אדירות של עמבה, עד שתחתית השקית שבה היא מוגשת תאגור אמבטיה קטנה של המטבל הזה.
אני בוגד במלכה, הלוא היא אשתי, דקות לאחר שעלתה על המטוס, מהסיבה הפשוטה שמערכת היחסים שלי עם הפילגש הצהובה אינה יכולה להתקיים בשום דרך ביום-יום. יש לה נטייה, לגברת עמבה, לצאת מגופך ימים שלמים אחרי ההיכרות עימה, דרך כל נקב אפשרי בגוף ובצורה כה מסריחה עד שנוצר סביבך רדיוס מביך של מטרים שלמים ואיש לא מעז להתקרב אליך, אפילו לא היתושים.
כשאתה מטיל את מימיך, אתה מזדעזע מהצבע והריח של מה שאתה מוציא, ולישון לידך היא תופעה בלתי אפשרית בעליל. לא יעזרו עשרות המקלחות והבשמים, העמבה העיקשת יוצאת ממך קבל עם ועדה ולמרבה החרדה התופעה הזו אורכת ימים על גבי ימים.
ריח העמבה הוא כה חמור ומעיק על אשתי, עד כי היא הטילה וטו מוחלט על הפגישות שלי עמה. פגישה לוהטת עם עמבל'ה שלי יכולה להתקיים אך ורק כשאני ומלכה, אשתי שתחיה, רחוקים כמה מאות קילומטרים זה מזה.
"אני מרשה לך לאכול כמה עמבה שבא לך", הזהירה אותי המלכה, כשהיא בודקת בפעם האחרונה אם לקחה את כרטיס הטיסה והדרכונים, "אבל 48 שעות לפני הנחיתה אתה לא מתקרב לדבר המסריח הזה ואוי ואבוי אם אמצא אותה שוכנת במקרר!"

עזרו למישל לטשטש עקבות גם בימי חול

חלומי הוא להתייחד עם עמבל'ה גם בימים בהם אשתי, שתחייה, בסביבה. וכאן, אתם הגולשים היקרים, מתבקשים לעזור? האם יש איזושהי דרך לאכול את מאכל התאווה הזה מבלי להגיע לרבנות? ניסיתי את השיטה של בליסת פטרוזיליה בכמויות לאחר הצריכה אבל זה לא עזר.למה אין שום שיטה בה אוכל להגיע למנוחה ולנחלה ואוכל לזלול עמבה מבלי לשלם את המחיר ימים שלמים לאחר מכן? אנא. הצילו. כל טיפ. כל עצה תעשה אותי מאושר ומסריח פחות.

לכתבה המלאה: http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4103507,00.html